הבחירות בישראל מאז 2019

תוצאות, ממשלות ושינויים בקואליציות

כיצד לקרוא את הסקירה

בכל מערכת בחירות מובאים המנדטים של כל רשימה שעברה את אחוז החסימה, לפי התוצאות הסופיות של ועדת הבחירות המרכזית. סכומם בכל מערכת הוא 120. אחוז החסימה בתקופה הנסקרת הוא 3.25% מן הקולות הכשרים. 

יש להבחין בין רשימה משותפת בבחירות, המפלגות המרכיבות אותה והסיעות הפועלות בכנסת לאחר מכן. פיצול סיעה אינו בחירות חדשות. יש גם הבדל בין יציאת שרים מן הממשלה לבין פרישת סיעה מן הקואליציה, ובין מספר חברי הקואליציה למספר המצביעים בעד בהצבעת אמון מסוימת. הסקירה עוקבת אחר השינויים בהרכב הפוליטי של הקואליציות, ולא אחר כל החלפת תיק או כל חילוף אישי מכוח החוק הנורווגי.

הממשלה ה-34: תחילה 61, אחר כך 66

ב-14 במאי 2015 הושבעה הממשלה ה-34, ממשלתו הרביעית של נתניהו. היא נשענה על הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה: 30 ועוד 10 ועוד 8 ועוד 7 ועוד 6, ובסך הכול 61 חברי כנסת. בהצבעת האמון תמכו בה 61 והתנגדו 59. ישראל ביתנו נשארה תחילה באופוזיציה. כחלון מונה לשר האוצר, בנט לשר החינוך, איילת שקד לשרת המשפטים ומשה יעלון מן הליכוד לשר הביטחון.

במאי 2016 הוסכם על צירוף ישראל ביתנו. ב-30 במאי אושר מינוי ליברמן לשר הביטחון, במקום יעלון שעזב את תפקידו ואת הכנסת. ישראל ביתנו נבחרה עם שישה מנדטים, אך אורלי לוי-אבקסיס התנגדה להצטרפות ולא הצטרפה לקואליציה. לכן נוספו חמישה תומכים בלבד: הקואליציה גדלה מ-61 ל-66, ולא ל-67.

נובמבר-דצמבר 2018: פרישה ופיזור

ב-14 בנובמבר 2018 הודיע ליברמן על התפטרותו ועל פרישת ישראל ביתנו מן הקואליציה, במחאה על הפסקת האש בעזה. לאחר פרישת חמשת תומכי הממשלה מסיעתו חזרה הקואליציה לבסיס של 61. נתניהו קיבל לידיו את תיק הביטחון. בנט דרש לקבלו, אך לבסוף לא פרש מן הממשלה.

ב-24 בדצמבר החליטו ראשי הקואליציה להקדים את הבחירות; ב-26 בדצמבר אישרה הכנסת את התפזרותה, והבחירות נקבעו ל-9 באפריל 2019. הממשלה המשיכה לכהן.

ב-29 בדצמבר 2018 הודיעו בנט ושקד על הקמת הימין החדש. שולי מועלם-רפאלי הצטרפה אליהם, ושלושתם נפרדו מסיעת הבית היהודי. היה זה פיצול בתוך המחנה שתמך בממשלה, ולא הקמת ממשלה חדשה. ב-1 בינואר 2019 פירק אבי גבאי, שנבחר בינתיים לראשות העבודה, את השותפות עם לבני במחנה הציוני. העבודה והתנועה נפרדו, והתנועה לא התמודדה לבסוף. גם הרשימה המשותפת התפרקה לקראת הבחירות לשתי רשימות: חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד.

הבחירות לכנסת ה-21: 9 באפריל 2019

הרשימות, המנהיגים והתוצאות

הליכוד בראשות נתניהו וכחול לבן בראשות בני גנץ ויאיר לפיד קיבלו 35 מנדטים כל אחת. כחול לבן הייתה רשימה חדשה של חוסן לישראל של גנץ, יש עתיד של לפיד ותל"ם של משה יעלון; גם גבי אשכנזי היה בהנהגתה הבכירה. בהסכם המקורי נועדה להתקיים רוטציה בראשות הממשלה בין גנץ ללפיד, אם הרשימה תקים ממשלה.

ש"ס בראשות דרעי קיבלה 8 מנדטים, ויהדות התורה בראשות ליצמן ולצדו גפני קיבלה 8. חד"ש-תע"ל בראשות עודה ואחמד טיבי קיבלה 6. העבודה בראשות אבי גבאי קיבלה 6. ישראל ביתנו בראשות ליברמן קיבלה 5. איחוד מפלגות הימין בראשות רפי פרץ קיבל 5: הוא כלל את הבית היהודי, האיחוד הלאומי בראשות בצלאל סמוטריץ' ועוצמה יהודית.

מרצ בראשות תמר זנדברג קיבלה 4 מנדטים. כולנו בראשות כחלון קיבלה 4. רע"ם-בל"ד, שבראש רשימתה עמד מנסור עבאס ולצדו מטאנס שחאדה מבל"ד, קיבלה 4. בסך הכול נכנסו 11 רשימות.

הימין החדש של בנט ושקד קיבל 3.22%, מעט מתחת לאחוז החסימה, ולא נכנס. גם זהות בראשות משה פייגלין, עם 2.74%, וגשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס, עם 1.73%, נשארו בחוץ. התוצאה הסופית הרשמית היא 35 לליכוד ו-8 ליהדות התורה, לא חלוקות אחרות שנדונו לאחר הבחירות.

ממשלה שלא קמה

נתניהו ניסה להקים ממשלה עם ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו, איחוד מפלגות הימין וכולנו. יחד עם הליכוד היו להן 65 מנדטים. מחלוקת בין ליברמן למפלגות החרדיות על חוק הגיוס מנעה את הקמת הקואליציה. ללא חמשת חברי ישראל ביתנו נותרו 60 בלבד.

בלילה שבין 29 ל-30 במאי 2019 אישרה הכנסת ה-21 את התפזרותה ברוב של 74 מול 45. הבחירות נקבעו ל-17 בספטמבר. לא הושבעה ממשלה בעקבות בחירות אפריל: הממשלה ה-34, שהוקמה ב-2015, המשיכה לכהן. אין אפוא ממשלת נתניהו חדשה שניתן לייחס לבחירות האלה.

השינויים בדרך לסיבוב השני

כולנו סיימה את דרכה האלקטורלית העצמאית, ואנשיה השתלבו בליכוד לקראת בחירות ספטמבר. כחלון חזר והתפקד לליכוד ביולי 2019. הימין התארגן ברשימת ימינה; ארבע המפלגות הערביות חזרו לרשימה המשותפת; העבודה חברה לגשר; ומרצ חברה למסגרת המחנה הדמוקרטי.

ב-2 ביוני 2019 פיטר נתניהו את בנט ושקד מן הממשלה. בהמשך מונו מחליפים מן המחנה הימני לתפקידים שהתפנו. אלה היו שינויים בתוך הממשלה המכהנת, לא הקמת ממשלה מכוח הכנסת ה-21.

הבחירות לכנסת ה-22: 17 בספטמבר 2019

הרשימות, המנהיגים והתוצאות

כחול לבן בראשות גנץ ולפיד קיבלה 33 מנדטים. הליכוד בראשות נתניהו קיבל 32. הרשימה המשותפת בראשות עודה, ששוב איגדה את חד"ש, רע"ם, תע"ל ובל"ד, קיבלה 13. ש"ס בראשות דרעי קיבלה 9. ישראל ביתנו בראשות ליברמן קיבלה 8.

יהדות התורה בראשות ליצמן ולצדו גפני קיבלה 7 מנדטים. ימינה בראשות איילת שקד קיבלה 7; היא כללה את הימין החדש של בנט ושקד, הבית היהודי של רפי פרץ והאיחוד הלאומי של סמוטריץ'. העבודה-גשר בהנהגת עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס קיבלה 6. המחנה הדמוקרטי בראשות ניצן הורוביץ קיבל 5; הוא כלל את מרצ, את ישראל דמוקרטית של אהוד ברק ואת סתיו שפיר, שעזבה את העבודה.

עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר התמודדה בנפרד וקיבלה 1.88%, ללא מנדטים. יתר הרשימות שלא עברו היו קטנות בהרבה. התוצאה הסופית היא 32 לליכוד ו-7 ליהדות התורה, ולא המספרים הזמניים שפורסמו בראשית ספירת הקולות.

שוב אין קואליציה

הליכוד, ש"ס, יהדות התורה וימינה החזיקו יחד ב-55 מנדטים. כחול לבן לא הצליחה מצדה ליצור קואליציה מתפקדת עם יתר מתנגדי נתניהו. ישראל ביתנו, על שמונת המנדטים שלה, לא הצטרפה לממשלת ימין-חרדים, וניסיונות להקים ממשלת אחדות בין הליכוד לכחול לבן נכשלו.

נתניהו קיבל ראשון את המשימה להרכיב ממשלה ולא הצליח; לאחריו ניסה גנץ ולא הצליח. גם תקופת 21 הימים שבה יכלו 61 חברי כנסת לבקש להטיל את המשימה על מועמד מוסכם הסתיימה ללא פתרון. בלילה שבין 11 ל-12 בדצמבר 2019 התפזרה הכנסת ונקבעו בחירות ל-2 במרס 2020. גם בעקבות בחירות ספטמבר לא קמה ממשלה חדשה.

פיצול ימינה ומינוי בנט לביטחון

ב-10 באוקטובר 2019 אישרה הוועדה המסדרת את פיצול ימינה לשתי סיעות: הבית היהודי-האיחוד הלאומי עם ארבעה חברי כנסת, והימין החדש עם שלושה. ב-12 בנובמבר 2019 נכנס בנט לתפקיד שר הביטחון בממשלה ה-34, לאחר אישור המינוי בממשלה ב-10 בנובמבר. הפיצול הסיעתי והמינוי לא שינו את העובדה שמדובר באותה ממשלה, שהמשיכה לכהן עד להקמת הממשלה הבאה במאי 2020.

הבחירות לכנסת ה-23: 2 במרס 2020

הרשימות, המנהיגים והתוצאות

הליכוד בראשות נתניהו קיבל 36 מנדטים. כחול לבן בראשות גנץ, עם לפיד ויעלון במסגרת המשותפת, קיבלה 33. הרשימה המשותפת בראשות עודה קיבלה 15, ההישג הגבוה שלה בתקופה הנסקרת. ש"ס בראשות דרעי קיבלה 9. יהדות התורה בראשות ליצמן ולצדו גפני קיבלה 7.

העבודה-גשר-מרצ בראשות עמיר פרץ, לצד לוי-אבקסיס והורוביץ, קיבלה 7 מנדטים. ישראל ביתנו בראשות ליברמן קיבלה 7. ימינה בראשות בנט, שכללה את הימין החדש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי, קיבלה 6. שמונה רשימות עברו את אחוז החסימה.

עוצמה יהודית בראשות בן גביר לא עברה את אחוז החסימה וקיבלה 0.42%. גם עוצמה ליברלית-כלכלית בראשות גלעד אלפר וקול הנשים לא עברו אותו. אף אחת מהרשימות שנשארו בחוץ לא התקרבה הפעם לאחוז החסימה.

מרס-אפריל: כחול לבן מתפצלת בדרך לאחדות

לליכוד, ש"ס, יהדות התורה וימינה היו יחד 58 מנדטים, ללא רוב. גנץ קיבל מן הנשיא את המשימה להרכיב ממשלה, אך בחר לבסוף להקים ממשלה עם נתניהו על רקע משבר הקורונה. ההחלטה פירקה את כחול לבן המקורית.

ב-29 במרס 2020 אושרה ההתפצלות: גנץ ואנשי חוסן לישראל שמרו על השם כחול לבן, עם 15 חברי כנסת; יש עתיד של לפיד ותל"ם של יעלון הקימו את סיעת יש עתיד-תל"ם עם 16 חברי כנסת ונשארו באופוזיציה. יועז הנדל וצביקה האוזר התפצלו מתל"ם והקימו את דרך ארץ, עם שני חברי כנסת, שתמכה בממשלת האחדות. פנינה תמנו שטה וע'דיר כמאל מריח עברו בין מרכיבי המסגרת בכיוונים מנוגדים במסגרת הפיצול המוסכם.

גם העבודה-גשר-מרצ התפרקה: ב-23 במרס אושרה פרישת גשר, וב-6 באפריל אושר הפיצול בין העבודה למרצ. העבודה וגשר הצטרפו להסדר הקואליציוני, ואילו מרצ נשארה באופוזיציה. בתוך העבודה התנגדה מרב מיכאלי לכניסה לממשלה, בעוד עמיר פרץ ואיציק שמולי נכנסו אליה כשרים. רפי פרץ נפרד מימינה והצטרף לממשלה; יתר ימינה, בהנהגת בנט, נשארה באופוזיציה.

17 במאי 2020: הממשלה ה-35 והרוטציה שלא התגשמה

ב-17 במאי הושבעה הממשלה ה-35, ממשלת נתניהו-גנץ. תמכו בה בהצבעת האמון 73 חברי כנסת והתנגדו 46. המסגרת הקואליציונית כללה את הליכוד, כחול לבן, ש"ס, יהדות התורה, העבודה, דרך ארץ וגשר, לצד רפי פרץ מן הבית היהודי. בשל התנגדות מיכאלי ובשל פירוק רשימות הבחירות אין לזהות אוטומטית את כל המנדטים המקוריים של הרשימות עם תומכי הממשלה.

לפי מניין המכון הישראלי לדמוקרטיה בעת ההקמה, הקואליציה נשענה על 73 חברי כנסת: 54 בגוש הליכוד ו-19 בגוש כחול לבן. החיבור הוא הליכוד 36, ש"ס 9, יהדות התורה 7, כחול לבן 15, שני נציגי העבודה התומכים, דרך ארץ 2, גשר 1 ורפי פרץ 1. המניין אינו כולל את מיכאלי כתומכת, אף שסיעתה הצטרפה. נתניהו כיהן כראש הממשלה, וגנץ כראש הממשלה החלופי וכשר הביטחון. ההסכם קבע שגנץ יחליף את נתניהו ב-17 בנובמבר 2021. הממשלה נבנתה על עקרון הפריטטיות, כלומר שוויון בכוח ההכרעה הממשלתי בין שני הגושים, למרות פערי גודלם בכנסת. הרוטציה עוגנה בחוק יסוד: הממשלה.

סוף 2020 ותחילת 2021: פירוק השותפות

בדצמבר 2020 הצטרפו הנדל והאוזר למהלך של גדעון סער, שעזב את הליכוד והקים את תקווה חדשה. ב-14 בדצמבר פיטר גנץ את הנדל מתפקיד שר התקשורת, ודרך ארץ חדלה להיות חלק מן השותפות הקואליציונית שלו.

בלילה שבין 22 ל-23 בדצמבר 2020 התפזרה הכנסת אוטומטית לאחר שלא אושר תקציב המדינה במועד. הבחירות נקבעו ל-23 במרס 2021. מנגנון הרוטציה לא העביר את ראשות הממשלה לגנץ בנסיבות האלה, ונתניהו נשאר ראש הממשלה. הממשלה ה-35 המשיכה לכהן עד יוני 2021.

ב-25 בינואר 2021, לאחר שנבחרה לראשות העבודה, הודיעה מיכאלי על הוצאת המפלגה מן הממשלה ודרשה מפרץ ושמולי להתפטר. ההחלטה המפלגתית לא הייתה זהה לעזיבה מיידית של כל השרים: שמולי הודיע בפברואר על פרישה מן הפוליטיקה ועל התפטרות, ואילו פרץ המשיך לכהן כשר. לקראת הבחירות התמודדו העבודה ומרצ שוב בנפרד, רע"ם נפרדה מן הרשימה המשותפת, וכחול לבן ויש עתיד התמודדו בנפרד.

הבחירות לכנסת ה-24: 23 במרס 2021

הרשימות, המנהיגים והתוצאות

הליכוד בראשות נתניהו קיבל 30 מנדטים. יש עתיד בראשות לפיד קיבלה 17. ש"ס בראשות דרעי קיבלה 9. כחול לבן בראשות גנץ קיבלה 8.

ארבע רשימות קיבלו 7 מנדטים כל אחת: ימינה בראשות בנט; העבודה בראשות מרב מיכאלי; יהדות התורה, שהפעם עמד משה גפני בראש רשימתה במקום ליצמן; וישראל ביתנו בראשות ליברמן.

ארבע רשימות קיבלו 6 מנדטים כל אחת: הציונות הדתית בראשות סמוטריץ', שכללה את עוצמה יהודית של בן גביר ואת נעם של אבי מעוז; הרשימה המשותפת בראשות עודה, שכללה הפעם את חד"ש, תע"ל ובל"ד בלבד; תקווה חדשה בראשות גדעון סער; ומרצ בראשות הורוביץ. רע"ם בראשות מנסור עבאס, שהתמודדה בנפרד, קיבלה 4.

בסך הכול עברו 13 רשימות את אחוז החסימה. הכלכלית החדשה בראשות ירון זליכה קיבלה 0.79% ולא נכנסה; רפא בראשות אריה אבני קיבלה 0.39%. גם יתר הרשימות הקטנות נשארו בחוץ.

13 ביוני 2021: ממשלת בנט-לפיד

נתניהו ניסה להרכיב ממשלה ולא הצליח. לאחר מכן הוטלה המשימה על לפיד, שחיבר שמונה מפלגות: יש עתיד, כחול לבן, ימינה, העבודה, ישראל ביתנו, תקווה חדשה, מרצ ורע"ם.

ב-13 ביוני 2021 הושבעה הממשלה ה-36. בנט נעשה ראש הממשלה ולפיד ראש הממשלה החלופי ושר החוץ. גנץ נשאר שר הביטחון, ליברמן נעשה שר האוצר וסער שר המשפטים. רע"ם הצטרפה לקואליציה כשותפה רשמית, אף שלא מונו מטעמה שרים, במהלך תקדימי למפלגה ערבית עצמאית.

לשמונה הרשימות היו יחד 62 מנדטים, אך עמיחי שיקלי מימינה התנגד לממשלה כבר בהקמתה. בסיס התמיכה המעשי היה אפוא 61. בהצבעת האמון תמכו 60, התנגדו 59 וחבר רע"ם סעיד אלחרומי נמנע. אין סתירה בין קואליציה של 61 להצבעת אמון של 60. ההסכם קבע שבנט יכהן ראשון ולפיד יחליף אותו בהמשך הקדנציה, אך החילוף הוקדם בשל התפרקות הקואליציה.

אפריל-יוני 2022: אובדן הרוב

ב-6 באפריל 2022 פרשה יו"ר הקואליציה עידית סילמן מימינה מן הקואליציה. בכך אבד לממשלה הרוב והיא נותרה עם 60 תומכים. ב-17 באפריל הודיעה רע"ם על הקפאת חברותה בקואליציה ובפעילות הפרלמנטרית בעקבות אירועי הר הבית; זו הייתה הקפאה זמנית, לא פרישה סופית. ב-11 במאי הודיעה על חזרה לפעילות במסגרת הקואליציה.

ב-19 במאי הודיעה ג'ידא רינאוי זועבי ממרצ על פרישה מן הקואליציה, שירדה ל-59. ב-22 במאי חזרה לתמוך בה לאחר שיחות עם לפיד וראשי רשויות ערביות, והמסגרת שבה ל-60. משמעת ההצבעה נותרה חלשה, וחברי כנסת מן הקואליציה התנגדו לחלק מהצעות הממשלה.

ב-13 ביוני הודיע ניר אורבך מימינה שאינו חלק מן הקואליציה, והיא שוב נותרה עם 59. המחלוקות, ובכללן הכישלון בהעברת הארכת תקנות יהודה ושומרון, הביאו את בנט ולפיד להודיע ב-20 ביוני על כוונתם לפזר את הכנסת.

30 ביוני ו-1 ביולי 2022: פיזור ורוטציה

ב-30 ביוני אישרה הכנסת את התפזרותה ברוב של 92 ללא מתנגדים, ונקבעו בחירות ל-1 בנובמבר. בחצות שבין 30 ביוני ל-1 ביולי התחלפו בנט ולפיד: לפיד נעשה ראש הממשלה ובנט ראש הממשלה החלופי. לא הוקמה ממשלה חדשה ולא התקיימה הצבעת אמון חדשה; הממשלה ה-36 המשיכה לכהן בתקופת הבחירות עד 29 בדצמבר 2022.

בנט הודיע שלא יתמודד בבחירות הקרובות. ימינה התפוררה לקראת הבחירות, ושקד התמודדה לבסוף בראש הבית היהודי. במרכז המפה הפוליטית נוצר המחנה הממלכתי של גנץ, סער וגדי איזנקוט.

 הבחירות לכנסת ה-25: 1 בנובמבר 2022

הרשימות, המנהיגים והתוצאות

הליכוד בראשות נתניהו קיבל 32 מנדטים. יש עתיד בראשות לפיד קיבלה 24. הרשימה המשותפת של הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם, בהנהגת סמוטריץ' ובן גביר ועם מעוז, קיבלה 14. המחנה הממלכתי בראשות גנץ, שכלל את כחול לבן, תקווה חדשה של סער ואיזנקוט, קיבל 12.

ש"ס בראשות דרעי קיבלה 11 מנדטים. יהדות התורה, שהפעם עמד יצחק גולדקנופף בראש רשימתה ולצדו גפני, קיבלה 7. ישראל ביתנו בראשות ליברמן קיבלה 6. רע"ם בראשות עבאס קיבלה 5. חד"ש-תע"ל בראשות עודה וטיבי קיבלה 5. העבודה בראשות מיכאלי קיבלה 4.

מרצ בראשות זהבה גלאון קיבלה 3.16% ולא עברה את אחוז החסימה. בל"ד בראשות סאמי אבו שחאדה, שהתמודדה בנפרד מחד"ש-תע"ל, קיבלה 2.91% וגם היא לא נכנסה. הבית היהודי בראשות שקד קיבל 1.19%. בין הרשימות הנוספות שלא עברו היו חופש כלכלי של אביר קארה, הכלכלית החדשה של זליכה וצעירים בוערים בהנהגת הדר מוכתר.

הממשלה ה-37: קואליציה של 64

לליכוד, לש"ס, ליהדות התורה ולרשימת הציונות הדתית-עוצמה יהודית-נעם היו יחד 64 מנדטים. ב-20 בנובמבר 2022 התפצלה הרשימה האחרונה לשלוש סיעות בהתאם להסכם הבחירות: הציונות הדתית עם 7, עוצמה יהודית עם 6 ונעם עם חבר כנסת אחד. הפיצול לא שינה את גודל הגוש.

ב-29 בדצמבר 2022 הושבעה הממשלה ה-37, ממשלתו השישית של נתניהו. שותפותיה היו הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם. בהצבעת האמון תמכו 63 והתנגדו 54. מספר המצביעים אינו זהה בהכרח לגודל הקואליציה, שהיה 64.

יואב גלנט מונה לשר הביטחון, סמוטריץ' לשר האוצר וגם לשר נוסף במשרד הביטחון, בן גביר לשר לביטחון לאומי, דרעי לשר הפנים והבריאות וגולדקנופף לשר הבינוי והשיכון. מעוז מונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה.

2023: דרעי יוצא מן הממשלה, מעוז מתפטר וחוזר

ב-18 בינואר 2023 פסל בג"ץ את מינוי דרעי לשר. ב-22 בינואר הודיע נתניהו על פיטוריו, שנכנסו לתוקף לאחר 48 שעות. ש"ס לא פרשה מן הקואליציה, ודרעי המשיך להנהיג אותה. פיטוריו לא הפחיתו את 11 המנדטים שלה מבסיס הקואליציה.

ב-27 בפברואר 2023 הודיע מעוז על התפטרותו מתפקיד סגן השר, על רקע מחלוקת על מימוש ההסכם הקואליציוני בעניין הרשות לזהות לאומית יהודית. הוא נשאר חבר בקואליציה. ב-28 במאי אישרה הממשלה את חזרתו לתפקיד. גם כאן, יציאה מתפקיד ממשלתי לא הייתה פרישה של סיעה מן הקואליציה.

אוקטובר 2023: ממשלת החירום

לאחר מתקפת 7 באוקטובר והיציאה למלחמה הוסכם ב-11 באוקטובר על הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלת חירום. ב-12 באוקטובר אישרה הכנסת את צירוף גנץ, איזנקוט, סער, חילי טרופר ויפעת שאשא ביטון כשרים ללא תיק. בסיס הממשלה התרחב מ-64 ל-76 חברי כנסת.

הוקם קבינט מלחמה מצומצם שבו היו חברים נתניהו, גלנט וגנץ, ולצדם איזנקוט ורון דרמר כמשקיפים. יש עתיד של לפיד לא הצטרפה. זו הייתה הרחבה של הממשלה ה-37, לא ממשלה שמספרה חדש ולא תוצאה של בחירות נוספות.

מרס-יוני 2024: סער וגנץ פורשים

ב-13 במרס 2024 אושר פיצול ארבעת חברי תקווה חדשה מן המחנה הממלכתי לסיעה נפרדת, הימין הממלכתי. ב-25 במרס הודיע סער על פרישתו מן הממשלה, לאחר שלא צורף לקבינט המלחמה. ארבעת חברי סיעתו יצאו מן הקואליציה, ובסיס הממשלה ירד מ-76 ל-72.

ב-9 ביוני הודיע גנץ על פרישת יתר המחנה הממלכתי מממשלת החירום, על רקע המחלוקות על ניהול המלחמה והאסטרטגיה להמשך. שמונת חברי הסיעה חדלו להיות חלק מן הקואליציה, והיא חזרה ל-64. לאחר הפרישה בוטל קבינט המלחמה המצומצם. נתניהו המשיך לכהן עם שותפיו המקוריים.

ספטמבר-נובמבר 2024: סער חוזר, גלנט מוחלף

ב-29 בספטמבר 2024 הוכרז על חזרת סער וסיעתו, וב-30 בספטמבר אישרה הכנסת את מינויו לשר. ארבעת חברי הסיעה הצטרפו שוב לקואליציה, ובסיס הממשלה גדל מ-64 ל-68. סער הצטרף תחילה כשר ללא תיק. בכך עברה סיעתו במהלך אותה כנסת מאופוזיציה לממשלת חירום, ממנה חזרה לאופוזיציה, ושוב לקואליציה.

ב-5 בנובמבר 2024 הודיע נתניהו על פיטורי גלנט מתפקיד שר הביטחון. ישראל כ"ץ הועבר ממשרד החוץ למשרד הביטחון, וסער מונה לשר החוץ. חילופי התפקידים הושלמו בהמשך אותו שבוע. הם שינו את הנהגת מערכת הביטחון ואת חלוקת התיקים, אך לא היו בחירות חדשות או הקמת ממשלה חדשה.

ינואר-מרס 2025: עוצמה יהודית פורשת וחוזרת

ב-19 בינואר 2025 הודיעה עוצמה יהודית על פרישתה מן הממשלה ומן הקואליציה, במחאה על הסכם הפסקת האש ושחרור החטופים בעזה. התפטרויות שריה נכנסו לתוקף כעבור 48 שעות. ששת חברי הסיעה יצאו מן הקואליציה, שבסיסה ירד מ-68 ל-62.

ב-18 במרס, עם חידוש הלחימה בעזה, הודיעה עוצמה יהודית על חזרתה. ב-19 במרס אישרה הכנסת את מינויי בן גביר, עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף מחדש. בסיס הקואליציה שב ל-68.

ב-13 במרס 2025 חתמו הליכוד והימין הממלכתי של סער על הסכם למיזוג לקראת הבחירות הבאות. אין לראות בתאריך החתימה ביטול מיידי של הסיעה הנפרדת בכנסת: ההסכם הסדיר את הריצה העתידית והיה כפוף להליכי אישור במפלגות.

ב-24 במרס הגיש מעוז מכתב התפטרות נוסף מתפקיד סגן השר. גם הפעם יש להבחין בין הפסקת כהונתו בתפקיד לבין עמדותיו בכנסת; אין להסיק מהתפטרותו לבדה שחבר הכנסת שלו נעשה אוטומטית חלק מגוש אופוזיציוני אחיד.

יוני-אוקטובר 2025: משבר הגיוס והפרישות החרדיות

ב-12 ביוני 2025 התפטר גולדקנופף מתפקיד שר הבינוי והשיכון על רקע המחלוקת על חוק הגיוס. בשלב זה יהדות התורה עדיין נותרה בקואליציה. בלילה שבין 14 ל-15 ביולי הודיעה יהדות התורה על פרישה מן הקואליציה ומן התפקידים הממשלתיים, והשרים וסגני השרים הנותרים הגישו התפטרויות. הוצאת שבעת חברי הסיעה מן הבסיס של 68 הותירה בסיס של 61, לפני בחינת תמיכתו של כל חבר כנסת בכל הצבעה.

ב-16 ביולי הודיעה ש"ס שגם שריה יעזבו את הממשלה בשל אי-הסדרת מעמד תלמידי הישיבות. ש"ס הבהירה עם זאת שאינה מצטרפת לאופוזיציה ונשארת בקואליציה. לא נכון אפוא לתאר את הודעתה כהפחתה אוטומטית של עוד 11 חברי כנסת וכהקמת ממשלת מיעוט של 50. אחדים מן הדיווחים הבינלאומיים הראשוניים תיארו זאת כך, אך ההבחנה בין הממשלה לקואליציה חיונית כאן.

ב-16 ביולי בערב, בהבהרה שפורסמה בדיווחים ב-17 ביולי, הודיע מעוז במפורש שאינו חלק מן הקואליציה, ולדבריו "יש 60 חברי כנסת בקואליציה בלבד". זהו שינוי נפרד מהתפטרותו מתפקיד סגן השר במרס: לאחר יציאת יהדות התורה, הוצאת חבר הכנסת היחיד של נעם מן המניין הורידה את הבסיס מ-61 ל-60. הממשלה לא נפלה אוטומטית, משום שהיעדר רוב קבוע אינו הצבעת אי-אמון, וש"ס, יהדות התורה ומעוז לא התחייבו להצביע יחד להפלתה.

ב-23 באוקטובר 2025 הודיעה ש"ס גם על פרישה מתפקידיה הקואליציוניים בכנסת, לרבות ראשות ועדות. עם זאת היא עדיין לא הציגה את עצמה כחלק מן האופוזיציה, והבהירה כי עמדותיה בהצבעות ייקבעו בהנחיית הנהגתה הרבנית. מכאן ואילך יש לתאר בנפרד כהונת שרים, תפקידים בכנסת ותמיכה בהצבעות, ולא להסתפק בכותרת כללית של "עזיבת הממשלה".

ינואר 2026: חזרה חלקית, לא חזרת כל יהדות התורה

ב-15 בינואר 2026 פורסם ההסדר למינוי ישראל אייכלר לסגן שר התקשורת. ב-19 בינואר נכנס לתפקיד והגיש את התפטרותו מן הכנסת מכוח החוק הנורווגי, כדי לאפשר את חזרת יצחק פינדרוס מדגל התורה לכנסת. המהלך ביטא חזרה של נציג בעלזא לשותפות עם הממשלה, לצד תמיכה צפויה של פינדרוס בחוק הגיוס, ולא הודעה על חזרת כל שבעת חברי יהדות התורה לקואליציה. הדיווחים תיארו מחלוקת פנימית בין גולדקנופף למרכיבים אחרים ביהדות התורה.

לכן אין מספר גושי יחיד המשקף במדויק את כל ההצבעות בתקופה הזאת: מעמד פורמלי, כהונה בממשלה ותמיכה בחוק מסוים אינם חופפים בהכרח. אין לייחס אוטומטית לממשלה באוקטובר 2026 את כל 64 המנדטים שקיבל הגוש ב-2022, ואין להציג את פרישת יהדות התורה ביולי 2025 כאילו לא אירעו אחריה שינויים.

שינויים במפת המפלגות במהלך הכנסת ה-25

ב-30 ביוני 2024 חתמו העבודה ומרצ על הסכם להקמת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן; ב-12 ביולי אישרה ועידת העבודה את ההסכם. מרצ לא הייתה מיוצגת בכנסת ה-25, ולכן החיבור לא הוסיף חברי כנסת לארבעת נציגי העבודה. שינוי שם המפלגה גם אינו בהכרח שינוי מיידי בשם הסיעה הרשום בכנסת.

בסוף יוני ובתחילת יולי 2025 הודיעו איזנקוט ומתן כהנא על עזיבת המחנה הממלכתי והכנסת. ב-1 ביולי הודיע גנץ על חזרה למותג כחול לבן, וב-7 ביולי אישרה ועדת הכנסת את שינוי שם הסיעה ל"כחול לבן - המחנה הממלכתי". ב-16 בספטמבר 2025 הודיע איזנקוט על הקמת "ישר! עם איזנקוט". אלה היו שינויים במפת האופוזיציה ובהיערכות לבחירות, לא בחירות נוספות או שינוי בדיעבד בתוצאות 2022.

סיכום: חמש מערכות בחירות, ארבע ממשלות

 שתי מערכות הבחירות של 2019 לא הולידו ממשלה חדשה. בחירות 2020 הולידו את הממשלה ה-35, ממשלת נתניהו-גנץ, שהרוטציה בה לא בוצעה. בחירות 2021 הולידו את הממשלה ה-36, שבה התחלפו בנט ולפיד במהלך אותה ממשלה לאחר פיזור הכנסת. בחירות 2022 הולידו את הממשלה ה-37, שהחלה עם גוש של 64, התרחבה לממשלת חירום, הצטמצמה, התרחבה שוב ונקלעה לשינויים נוספים סביב המלחמה וחוק הגיוס.

מספר הבחירות, מספר הכנסות ומספר הממשלות אינם אפוא אותו דבר. גם חילוף ראש ממשלה אינו מחייב בחירות חדשות, ופיטורי שר או התפטרותו אינם מעידים בהכרח על יציאת מפלגתו מן הקואליציה. אלה המפתחות להבנת רצף האירועים מאז 2015.